"נוהג רכב בדרך בקלות ראש, או ברשלנות, או במהירות שיש בה בנסיבות המקרה סכנה לציבור.." (ס' 62(2) לפקודת התעבורה)

ניתן לראות כי החוק המוצג לעיל רואה בנהיגה ברשלנות עבירה חמורה מאוד, ובגין עבירה זו מוטלת החובה בחוק על פסילת רשיון הנהיגה של הנאשם.

ישנה עבירה דומה ומקבילה לעבירת הנהיגה בקלות ראש, אך אינה חמורה כמצויין לעיל והיא נהיגה בחוסר זהירות.

 

נהיגה בחוסר זהירות, בה הנהג מואשם באי תשומת לב וזלזול בחוקי התנועה שבדרך וכך למעשה יכול בקלות לגרום לתאונת דרכים, לנזק ברכוש ובחיי אדם.

נהיגה בקלות ראש יכולה להתבטא במספר דרכים:

  1. חצייה באור אדום.
  2. אי שמירה על מרחק בטוח
  3. נהיגה תוך כדי התעסקות במכשיר הנייד
  4. נהיגה בשכרות ועוד'..

במקביל לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה, ישנה עבירה דומה המדברת על עבירה בחוסר זהירות הקובעת:

"לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או שלא בזהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו…"(ס' 21(ג') לתקנות התעבורה).

למעשה, ניתן לראות שעבירה זו הינה קלה יותר בהתחשב בעבירה המוזכרת לעיל. מדובר בעבירת קנס אשר איננה מחייבת העמדה לדין כמו בעבירת קלות ראש.

אך ההבדל מתבטא בנסיבותיו האישיות של הנהג, חומרת תוצאות התאונה אליה נקלע, התנהגותו של הנהג והמידה בה יכל למנוע התאונה. למעשה, ההבדל בין שתי העבירות מתבטא ביסוד הנפשי, כאשר מדובר בסעיף 62(2) לפקודה נדרשת רשלנות ופזיזות אך שמדובר בסעיף 21(ג) לפקודה, נדרש רק תשומת לב ללא רשלנות.

כאשר ישנו נהג בעל עבר תעבורתי נקי ונורמטיבי, אשר מעד באופן חד פעמי בשל חוסר זהירות, לדוגמא, אינו שם לב למרור עצור, נכנס לצומת וגרם לתאונה, נטיית התביעה תיהיה להאשימו בנהיגה בחוסר זהירות בלבד מאחר ואינו מהווה סכנה לציבור.

במקרים אחרים תבחר המשטרה להחמיר עם הנהג, מה שיגרור ענישה חמורה יותר בבית המשפט, זאת מכיוון שעפ"י סעיף 62(2) כבירת נהיגה בקלות ראש הינה רף גבוה ומהווה זלזול בחוקי התנועה.